| איך עושים שלום - ללמוד מהניסיון של אחרים |
|
ביום שלישי, 9 בפברואר 2010, התקיים בבית הספר למשפטים של המסלול האקדמי של המכללה למנהל ערב עיון בשם "איך עושים שלום – ללמוד מהניסיון של אחרים: ברנדן דדי (Brendan Duddy), מהאדריכלים המובילים של הסכם השלום באירלנד מספר".
הערב היה יוזמה של אפק, וחברו להכנתו כמה ארגונים נוספים: תוכנית ה-MBA בפסיכולוגיה עסקית וניהולית והמכון האקדמי לחקר יישוב סכסוכים וגישור – שניהם במסלול האקדמי של המכללה למנהל; וכן המרכז לניהול תהליכי קונפליקט ושינוי בשתיל. בערב נכחו למעלה משלוש מאות איש, שחלקם ישבו על מדרגות האולם מפאת חוסר מקום. רבים נוספים הביעו עניין בערב. כיבד את הערב בנוכחותו סגן שגריר אירלנד בישראל, מר קונור לונג, שברך את ברנדן דדי ואת הנוכחים. הערב החל בברכות מטעם הארגונים השותפים: פרופ' זאב נוימן, נשיא המסלול האקדמי של המכללה למנהל; אילנה ליטוין, יו"ר אפק; תא"ל (מיל') וח"כ לשעבר עמירה דותן, יו"ר המכון האקדמי לחקר יישוב סכסוכים וגישור; ומיכאל שטרנברג, מנהל המרכז לניהול תהליכי קונפליקט ושינוי בשתיל. פתחה את הערב דפנה בהט שיזמה את ערב העיון וארגנה אותו בסיוע דר' ירמי הראל, שניהם חברי הנהלת אפק. בהט ציטטה מספרו של ג'ונתן פאוול, יועצו המיוחד של טוני בלייר, על ברנדן דדי: "Duddy was very much an Irish republican, but he was a pacifist and a firm believer in dialogue, which he worked single-mindedly to create…He has a claim to have been among the most persistent and effective of the unsung heroes of the peace process…Duddy worked selflessly and at great risk to himself over many years to bring about a peaceful settlement in Northern Ireland and credit for his achievements is long overdue…Neither the British government nor the IRA leaders felt able to take the next step and it was Duddy who pushed them into it…".  בניסיון לחבר את הדיון בנושא לחשיבה המאפיינת את אפק, המבוססת על תיאוריית יחסי קבוצות, הציגה דפנה בהט בהרצאה קצרה חלק מהמושגים הבסיסיים של התיאוריה, באמצעות דוגמאות אקטואליות – החל מחיי הפרט, המשפחה, הקבוצה והארגון, ועד להקשרים בינלאומיים וגלובליים.
בדבריו במענה לשאלות מהקהל לאחר הסרט הדגיש דדי שבכל מצב יש לקיים דיאלוג, גם עם טרוריסטים, ושסיסמאות קיצוניות אינן מקדמות את האינטרסים של הצדדים השונים. השאלות שנשאל דדי נגעו מייד ביישום פועלו לסכסוך באזורנו. נדמה כי הדבר מעיד גם על הרצון העז לפתור את הסכסוך אך גם על היעדר מרחב להתבוננות על הניסיון של דדי כדי לנסות להבינו לפני שממהרים ליישמו.
לאחר הפסקה קצרה התקיים דיון בפאנל, אותו הנחה גבי בונויט, חבר אפק וחבר הנהלה לשעבר, שיזם את בואו של דדי לארץ כשהזמין אותו להיות חבר בצוות הסדנא הבינלאומית שהתקיימה בשבוע שלאחר ערב העיון. משתתפי הפאנל היו מר עלי אבו עוואד, פרופ' יגאל גינת, הרב מנחם פרומן, האלוף (מיל.) דני רוטשילד וגב' עאידה תומא-סולימאן. מר עלי אבו עוואד – ממקימי תנועת "נולדו לשנות" שעובדת עם מנהיגים פלסטינים מקומיים, והדובר הפלסטיני של פורום המשפחות השכולות – היה אסיר בכלא הישראלי, נפצע ואיבד את אחיו בסכסוך. אבו עוואד תיאר את תהליכי הקמתה של תנועת התנגדות לא אלימה פלסטינית. הוא הדגיש את הצורך של המצדדים בשלום בצד הפלסטיני להרגיש שהנחת הנשק אכן משנה את חייהם. פרופ' יגאל גינת – מנהל התוכנית לפסיכותרפיה באוניברסיטת בן גוריון בנגב, ממייסדי אפק, חבר הנהלה ויו"ר לשעבר – הדגיש בדבריו את התהליכים הפסיכולוגיים שמביאים לדמוניזציה ולפרנויה בין הצדדים.
הרב מנחם פרומן – רב היישוב תקוע, וראש עמותת "ירושלום": מתנחלים למען השלום – נפגש ומקיים שיח עם מנהיגים דתיים מוסלמיים בניסיון להגיע להסכם שלום על בסיס דתי. הרב פרומן קרא שיר שכתב על דוד המלך, ואשר דרכו שנה כי הקושי של דוד בזקנתו היה קשור למלחמות שלחם. הרב הוסיף כי על הלוחמים משני הצדדים, אלה שהיו מעורבים במעשה האלימות, להיות אלה שעושים את השלום. האלוף (מיל.) דני רוטשילד – ראש המכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי הרצליה ויו"ר כנס הרצליה, נשיא המועצה לשלום ולביטחון – שירת בצה"ל למעלה משלושים שנה בתפקידי פיקוד ומטה שונים, בהם מתאם הפעולות בשטחים, ראש חטיבת המחקר באמ"ן, מפקד יחידת הקישור ללבנון ועוזר הרמטכ"ל. האלוף רוטשילד טען שקל יותר לנהל משא ומתן עם נציגים שנפגעו באופן ישיר מהסכסוך משום שמי ששילמו את המחיר כמו "קנו את זכותם" לעבור לעמדה פשרנית יותר. עוד הוסיף, כי אמנם הסכמים נחתמים על ידי פוליטיקאים, אך יש חשיבות רבה לארגוני שלום כמי שמפעילים לחץ על המדינאים והפוליטיקאים לעשות שינוי.
תחושת היעדרה של מנהיגות אמיצה בקרב שני הצדדים בסכסוך עברה כחוט השני בדברי המתדיינים. שאלתו של גבי בונויט, מנחה הפאנל, מה צריך לקרות, מה התנאים (אזוריים, עולמיים או בקרב שני הצדדים) שצריכים להבשיל בכדי שאפשר יהיה להתקדם לעבר שינוי, נותרה ללא מענה. עם זאת, נראה שהערב הותיר את הקהל בתחושה שלמרות שהמצב נראה מייאש וללא אפשרות לשינוי, ניתן בכל זאת ללמוד מאחרים שאצלם, לאחר מאות שנות סכסוך, התרחש שינוי, אף שההסדר טרם הושלם. ברנדן דדי עצמו, שנפגש בארץ עם ישראלים ועם פלסטינים, סיכם ואמר כי הוא סבור שאפשר לראות תחילתה של תקווה לאזורנו. לריאיון שנערך עם ברנדן דדי על ידי חיים איסרוביץ (פורסם במעריב ובאתר nrg בתאריך 21.2.2010) |
ליבת הערב הייתה הקרנה של הסרט "The Secret Peacemaker" בהפקת ה-BBC. הסרט מציג את פועלו הייחודי של ברנדן דדי בתיווך בין ה-IRA לבין ממשלת בריטניה, אשר למרות סכנת החיים בה היה נתון, דבק בנחישות בהחזקת מרחב פוטנציאלי שאיפשר לניצים לנוע לקראת דיאלוג. בסרט המרגש ניתן לראות את האמונה של דדי ואת הסמכות האישית שהפעיל בלא שהוסמך, למעשה, למלא תפקיד פורמלי.
גב' עאידה תומא-סולימאן – מנכ"לית וממייסדות ארגון "נשים נגד אלימות", האשה הראשונה בוועדת המעקב של האוכלוסיה הפלסטינית בישראל, חברה ומייסדת של נציבות הנשים הבינלאומית לשלום צודק פלסטין-ישראל – דיברה על תפקיד הנשים בהובלת השלום, כמי שאמונות על טיפול להבדיל מלחימה. היא הדגימה בדבריה תהליכים פסיכולוגיים של השלכה כאשר סיפרה כיצד בקבוצות של נשים משני הצדדים מאשימות הישראליות את הפלסטיניות שאינן אמהות טובות כיוון שהן שולחות את ילדיהן להיהרג. תומא-סולימאן הראתה שמדובר בהשלכה כיוון שגם האמהות הישראליות למעשה מחנכות את ילדיהן לשירות צבאי מלידתם. תומא-סולימאן גם מחתה על השימוש במלה "סכסוך" וטענה שמדובר בכיבוש.